segulamag.com
צריך עדכון פלאש אנא לחצו על הקישור המופיע בכדי להוריד את העדכון האחרון לפלאש לחצו כאן

הבונים החופשיים

עירו של שלמה המלך, ואתרים הקשורים בו, מהווים מקור השראה לאחווה העולמית אפופת המסתורין. קבר דוד בהר ציון, מערת צדקיהו ושוק מחנה יהודה קשורים כולם בבנייה החופשית

הבונים החופשיים

שבעים פנים - בית הספר ללימודי ירושלים של יד בן צבי 

"אם בהר חצבת אבן"
בעקבות הבונים החופשים בירושלים

ניר אורטל

תחקיר: תמי צדוק

אל הפתח שנפער מתחת לחומת העיר העתיקה בירושלים צעדו עשרות אנשים שהגיעו מרחבי העולם, לבושים בגדים חגיגיים ועוטים סבר פנים רציני. צעדיהם הדהדו באפלולית המערה הענקית, הגדולה במערות מעשה ידי אדם בארץ ישראל, והוסיפו לאווירה המסתורית. 140 שנה לאחר הטקס הראשון של אנשי המסדר באתר הקדמוני, וכמעט ארבעים שנה מאז שנערך בו טקס דומה, חזרו 'הבונים החופשים' באביב תשס"ח, 2 באפריל 2008, לערוך את טקס הקדשת הנשיא של הלשכה הירושלמית במערת צדקיהו.

סיפורים שונים ותאוריות משונות נקשרו במסדר הבונים החופשים לאורך 300 שנות קיומו, ביניהם האשמות במזימות רצח, שאיפה להשתלט על העולם, ועבודת השטן. היו שטענו שמוצרט נרצח כיוון שגילה מסודות המסדר ב'חליל הקסם'; שאחת הלשכות זממה את רצח האפיפיור בסיוע המאפיה האיטלקית; ועוד. לאחרונה, ספריו של דן בראון 'צופן דה-וינצ'י' ו'הסמל האבוד' עוררו עניין ציבורי מחודש בבונים החופשים, וגרמו לאנשי המסדר להסיר חלק ממעטה המסתורין שאפף אותו.

לא רק ברומא ובוושינגטון, מסתבר שגם בירושלים יש דמויות ואתרים לא מעטים שמהווים אבני פינה בעולמם של הבונים החופשים.

מחצבות שלמה, מערת צדקיהו

אף שהלשכות הרשמיות המתועדות קיימות רק מן המאה ה-18, הבונים החופשים רואים במלך שלמה את מייסד המסדר ונשיאו הראשון. מפעלי הבנייה של שלמה בעת הקמת בית המקדש הראשון בירושלים נסמכו על מלאכתו של חירם מצור (לא המלך הפניקי אלא האומן), עשו אותו לדמות חשובה בטקסים של הבונים החופשים.

בין הפריטים שהכין חירם למקדש שלמה היו שני עמודים מפוארים שנקראו יכין ובֹעז (מלכים א' ז'). שני העמודים הם סמלים חשובים בתורת הבונים החופשים, והם ניצבים בלשכותיהם לצד עמוד שלישי שמייצג את נשיא הלשכה. מקדש שלמה משמש רקע כללי למחזות האלגוריים בטקסי העלייה בדרגה של הבונים החופשים, מ'תלמיד בונה' ל'חבר בונה' ול'רב בונה'. בנוסח הסקוטי של הבנייה החופשית - הנוסח הנהוג בישראל - משתמשים בלוח העברי ואף מציינים את 'חג תשרי' שבו נחנך מקדש שלמה (מלכים א' ח', ב').

לפי מסורת עתיקה נחצבו האבנים למקדש שלמה ממערת צדקיהו, שנודעה מאז גילויה המחודש באמצע המאה ה-19 בשם King Solomon Quarries - מחצבות שלמה המלך. בזכות ייחוס זה נולדה הבנייה החופשית בארץ ישראל דווקא במערת צדקיהו. ב-13 במאי 1868 נערך במערה טקס ייסוד הלשכה הראשונה של הבונים החופשים בארץ הקודש. את הקמתה יזמו רוב מוריס, בונה רב פעלים מארצות הברית, והסגן הבריטי צ'ארלס וורן שהיה מחשובי החוקרים בירושלים. כינוי

הלשכה Reclamation Lodge of Jerusalem, מתבסס על הביטוי החזרת עטרה ליושנה, בבחינת "אבן מאסו הבונים הייתה לראש פינה". הטקס נערך לאור נרות וסלע שימש כמזבח מאולתר. כעבור ארבע שנים כבר הוציא מוריס ספר שנקרא 'הבנייה החופשית בארץ הקודש', למרות שהלשכה הירושלמית טרם הוכרה רשמית. רק ב-1873 התקבלה חסות מהלשכה הגדולה במחוז אונטריו בקנדה, וב-7 מאי אותה שנה הקים מוריס לשכה על שם המלך שלמה בשם Royal Solomon Mother Lodge # 293.

חללה העצום והאפל של מערת צדקיהו הצית את דמיונם של רבים. המשורר יהודה עמיחי כתב עליה: "כאן חצב שלמה את אבניו ממעמקים / כמו תפילות ממעמקים". המערה משתרעת מתחת לרובע המוסלמי ונפחה מוערך ב-9,000 מ"ר. החלל המרכזי מכונה 'אולם הבונים החופשים', ובו נערכים טקסיהם. בתקופת השלטון הירדני בירושלים נערכו במערה טקסים, אך לא ידוע אם השתתף בהם גם הבונה החופשי הירדני המפורסם מכולם - המלך חוסיין. ב-1969 חודשו הטקסים במערה, אך פסקו לאחר זמן קצר. בדצמבר 1995 נוסדה במערה לשכת 'ירושלים', השוכנת ברומא, ושנה לאחר מכן נוסדה באותו מקום לשכת 'מונטפיורי' התל אביבית. באחדים מטקסי הבונים יושבים המועמדים בחדר התבוננות המדמה מערה.

מערת צדקיהו שופצה לאחרונה ונפתחה מחדש לקהל, ובין המסייעים לשיפוצה ולתיפעולה נמנים בונים חופשים. סקר מיפוי חדש שנערך בה העלה תגליות מעניינות. מחקרה הארכיאולוגי לא הושלם, אך נראה שהאבנים שנחצבו בה שימשו לבית המקדש שבנה הורדוס - ולא לזה שבנה שלמה.

אבני גוויל לימק"א

אבני המערה שימשו את ירושלים במהלך הדורות, למשל לבניית מגדל השעון מעל שער יפו ב-1907. נראה שהשימוש האחרון באבניה היה לבניין ימק"א במרכז ירושלים, שהוקם לפני כשמונים שנה עבור בני שלוש הדתות המונותאיסטיות וניצב ברחוב המלך דוד. במגדל המרכזי של הבניין קיים 'חדר התייחדות', שקירותיו הושארו חלקים ובהם מסותתת מסגרת ריקה, למלאה בתוכן כרצון המתבונן. קבלן הבניין היה ברוך קטינקא, בונה חופשי מלשכת 'מצפה' בירושלים. בזיכרונותיו סיפר שלבניית החדר הציע לאדריכל אדמסון שיבקש ממחלקת העתיקות רשות לקחת לצורך זה "אבנים ממחצבות שלמה המלך (מערת צדקיהו), שלפי המסורה השתמש בהן לבניין המקדש ... מצאנו אבנים גדולות ועתיקות, חצובות ומוכנות, שהורשינו להוציאן ולהשתמש בהן" (מאז ועד הנה, עמ' 266). קטינקא גם מספר על בניית המזבח באולם התפילה של בניין ימק"א:

היה עליי לאסוף 12 אבני גוויל ולסדרן כמזבח, מבלי לשבור חלק ומבלי לסתתן. הצעתי לאדמסון שנסע עם כמה פועלים לבית-אל הסמוכה לירושלים, ואשר בה נבנה המזבח הראשון, ושם נחפש אבנים למזבח שלנו. מי יודע, אולי במקרה נצליח למצוא גם אחת מאבני המזבחות הקדומים. אדמסון נתפס לרעיון, ויחד בילינו בשדות בית-אל כמעט יומיים עד שהצלחנו לאסוף 12 אבנים שהתאימו לדרישותיו (שם, עמ' 266-265).

בכל לשכה של הבונים ניצבים מזבח, אבן גוויל (אבן במצבה הטבעי) ואבן גזית (מסותתת). אבני הגוויל נועדו לשמש לבניית מזבח: "וְאִם מִזְבַּח אֲבָנִים תַּעֲשֶׂה לִּי לֹא תִבְנֶה אֶתְהֶן גָּזִית" (שמות כ', כ"א), ואילו אבני הגזית המפוארות שימשו למקדש שלמה: "וַיְצַו הַמֶּלֶךְ וַיַּסִּעוּ אֲבָנִים גְּדֹלוֹת אֲבָנִים יְקָרוֹת לְיַסֵּד הַבָּיִת אַבְנֵי גָזִית" (מלכים א' ה', ל"א). החברות במסדר, אומרים הבונים החופשים, מסייעת לחבריה להקציע את מידותיהם ולהפוך מאבן גוויל פשוטה לאבן גזית הראויה למקדש, לאדם טוב יותר. אבני בית-אל של קטינקא מזכירות את הסולם בחלומו של יעקב אבינו, שישן כשלמראשותיו אבן פשוטה "מאבני המקום", ובעקבות חלומו עשה אותה מצבה. סולם יעקב הוא סמל לשאיפה למעלה, אל הטוב והידע, והוא משמש בטקס ההקדשה של 'תלמיד בנאי' - הדרגה הנמוכה במסדר.

בין מפסלי האבן בבניין ימק"א היה האמן זאב רבן, איש בצלאל ובעצמו בונה חופשי. איוריו מעטרים עד היום רבים מסמלי הלשכות של הבונים החופשים בישראל, ובציוריו ניכרים סמליהם. באחד מציוריו מופיעה דמות שדומה לשרף הענק המסותת בחזית מגדל ימק"א, המבוסס על התיאור בישעיהו ו'. גובהו כחמישה מטרים והוא סותת על גבי 77 אבנים לאחר שהונחו במקומן, כך שלא נותר כל מרווח לטעות בסיתות. בבניין ימק"א נוסדה באוקטובר 1953 'הלשכה הגדולה למדינת ישראל', שמאגדת את לשכות הבונים החופשים בארץ.

סקוטלנד יארד במנהרות הכותל

צ'ארלס וורן, הזכור מהקמת הלשכה הראשונה, חשף בחפירותיו חדר מפואר מימי הבית השני סמוך לכותל המערבי. החדר, שכונה בידי חופרו 'אולם הבונים החופשים' - גם בזכות תרומתם למימון החפירות - נחשף מחדש במסגרת החפירות במנהרות הכותל, ומשמש לעתים את הבונים החופשים בימינו לכינוסיהם.

וורן התמנה ב-1886 לראש הסקוטלנד יארד בלונדון. בתקופת כהונתו אירעה פרשת ג'ק המרטש - רוצח נשים שלא נמצא מעולם. באחד מאתרי הרצח גילה שוטר על קיר כתובת שרמזה לאשמת ה-Jewes. וורן החליט למחוק את הכתובת לפני עלות השחר מחשש להסתה נגד היהודים (Jews); תאוריית קשר טענה שהמלה Jewes רמזה דווקא לדמויות אגדיות מטקסי הבונים החופשים, ולכן המפקח וורן - בונה בעצמו - דאג להעלימה. וורן התפטר מתפקידו ב-1888, והמשיך להיות מעורב בחקר ירושלים.

ב-1867, השנה שבה הגיע וורן לראשונה לירושלים, ביקר בה גם העיתונאי והסופר שנודע בשם העט מארק טוויין. בכתבותיו כינה את ירושלים "עיר קודרת, שוממה וחסרת חיים" (מסע תענוגות לארץ הקודש, עמ' 126), ותיאר את עליבותה. הוא לעג לאתרים הקדושים ולהתרגשות הצליינים, אך הוא עצמו התרגש בהר הבית מפריטי האבן הפזורים בו ומהעמודים בחלל שמתחת למסגד אל אקצה. הוא ראה בהם "שרידים יקרים ממקדש שלמה ... רמזים מעורפלים לאותה גדולה ... שלא נראתה כמותה לשגב עלי אדמות" (שם, עמ' 142). בביקורו בכנסיית הקבר הוא מלגלג על מסורותיה ועל נזיריה, אבל מתרגש מחרבו של גודפרי מבויון, מלכה הראשון של ממלכת ירושלים הצלבנית.

אין לתמוה להתרגשותו, שכן מקדש שלמה ועמודיו, וגם חרבות, משחקים תפקיד חשוב בטקסי הבונים החופשים, ומארק טוויין היה חבר בשורותיהם, בלשכת סנט לואיס. הסופר השנון והספקני, שלעג לשרידים הקדושים ולתמימות הצליינים, הביא עמו בשובו כפיס מעץ ארז שנטע גודפרי בדרך לירושלים, וגילף ממנו פטיש עבור נשיא לשכתו.

החלל שמתחת למסגד אל אקצה, שכה הלהיב את טוויין, ידוע בשם 'אורוות שלמה'. השם ניתן לו בתקופה הצלבנית בידי מסדר האבירים הטמפלרים, שהקימו במסגד את מפקדתם וכינו אותו 'היכל שלמה', Templum Solomonis בלטינית; על שמו הם נקראו 'אבירי ההיכל' - 'טמפלרים'. האבירים הטמפלרים חיפשו את אוצרותיו של מקדש שלמה, ובאירופה רווחו שמועות שהצליחו למוצאם. עושרם ועוצמתם הביאו לחיסול המסדר ב-1307 על ידי מלך צרפת, בסיוע האפיפיור, אך היו שטענו שהמסדר המשיך להתקיים בחשאי ולבסוף התגלגל בבונים החופשים. מקור הטענה באחד מטקסי הבונים, שבו על מועמד לחפור מתחת ל'מקדש שלמה' ולמצוא שני עמודים ומגילה; בתארים 'נסיך ירושלים' ו'אביר המזבח'; ובעובדה שהטמפלרים היו הפטרונים של אגודות הסתתים.

כלי העבודה של סתתים ובנאים משמשים בטקסי הבונים החופשים ומסמלים מידות מוסריות. on the square - 'על מד הזווית' - מציין למשל אמינות, בדומה לביטוי 'ישר כפלס'. הסמלים הידועים ביותר הם המחוגה ומד הזווית, ואחד המקומות המפתיעים שאפשר למוצאם בו הוא מתחם 'קבר דוד המלך' בפסגת הר ציון. הבונים החופשים מאמינים שבמקום זה קבור שלמה המלך, שעליו נאמר בתנ"ך שנקבר "בעיר דוד אביו", ובירושלים אף קיימת לשכה בשם 'הר ציון'. בשנים 1967-1948 היה הר ציון האתר הקרוב ביותר להר הבית עבור הישראלים, ונערכו בו גם טקסים של בונים חופשים. מתחם קבר דוד שופץ לאחרונה במסגרת פרויקט תיירותי, אך חדי העין יבחינו בסמלי הבונים שנשמרו בקפידה.

אחים נאמנים

מציון לציונות: רבים מבוני ירושלים המודרנית בחומר וברוח היו בונים חופשים - משה מונטיפיורי, משפחת רוטשילד, בני ילין וריבלין, המשורר אביגדור המאירי, שופץ לאחרונה במסגרת פרויהביא עי ועוד. בהיותם בונים חופשים, לפעולות שעשו למען ירושלים ותושביה הייתה עבורם משמעות ערכית נוספת. שטח 'קרית הלאום', שעליו נבנו הכנסת, משרדי הממשלה ובית המשפט העליון, נרכש ונתרם על ידי משפחת רוטשילד. בית המשפט העליון תוכנן על ידי האדריכלים עדה כרמי-מלמד ורם כרמי, בונה חופשי ובנו של בונה.

באחד מאתרי האינטרנט מופיע ניתוח של אלמנטים מבניים בבית המשפט העליון כתכנית השטן וכביטוי למזימות הבונים החופשים. למשל, הפירמידה שבראש המבנה היא מסמלי הבונים החופשים. הבונים נרדפו רבות במהלך שנות פעולתם, ואף הואשמו בקשירת קשר עם היהודים לשעבוד העולם. אמנת חמאס למשל מאשימה אותם בשירות הציונות. בתקופת השואה נרצחו באירופה עשרות אלפי בונים חופשים, רובם ככולם נוצרים. לשכה גדולה אחת מגרמניה נמלטה מהמבורג לירושלים, ושבה לגרמניה בתום מלחמת העולם השנייה. עד היום פועלת בירושלים לשכת 'עין השילוח - אר"י' בשפה הגרמנית. ב-1940, במהלך מלחמת העולם השנייה, התמנה דוד ילין, מחנך דגול ובן למשפחה ירושלמית רבת פעלים, לנשיא 'הלשכה הגדולה של הבונים הקדמונים החופשים והמקובלים בפלשתינה (א"י)'. עם קבלת המינוי כתב ילין בן ה-76 מירושלים לחברי המסדר: "מצדנו עלינו להשתדל להפוך את החושך הזה לאור גדול". למוטיב 'האור המסוני' - אור הבנייה החופשית - תפקיד חשוב בתורת הבונים החופשים ובטקסיהם.

משפחת ילין התגוררה במורד רחוב יפו, סמוך לשכונת עזרת ישראל שבה ממוקם בית הבונים החופשים המשמש את כל הלשכות בירושלים. ממערב לשכונה ניצבת כיכר הבונים החופשים, ומעט מעליה נמצא שוק מחנה יהודה. השוק נוסד בסיוע בנק הלוואה וחיסכון, שבו היו קשורים חברי ארגון 'אחים נאמנים' שנוסד בהשראת הבונים החופשים. אגודתם הוקמה ב-1922 בירושלים, ונועדה ליהודים בלבד. רוב חבריה היו דתיים, בהם השר יצחק רפאל מהמפד"ל וחבר הכנסת מנחם פרוש מאגודת ישראל. שנים רבות השפיעו מאחורי הקלעים על בחירת רבנים ועל חיי הדת, ולבסוף התמזגו בארגון 'בני ברית'. ארגון דומה נוסף הוא 'אחווה', שהוקם בידי ירושלמים מבני היישוב הישן ב-1895, וחבריו השפיעו על מסגרות שונות, ובהן מוסדות 'המזרחי', ואף היו מעורבים במינוי הרב קוק לרבה של העיר.

הבונים החופשים הותירו חותם בירושלים, וסודותיהם רוחשים בין אבניה. חובבי האבן הירושלמית יכולים לזהות בה את עקבותיהם, וחמש לשכותיהם בעיר עדיין פעילות. המשורר והסופר קדיש יהודה סילמן, נשיא לשכת רשב"י בירושלים וממייסדי שכונת בית הכרם, כתב באחד משיריו: "שירת הקדם בלאט אשמעה / אבן-אבן תשיר מקיר / הבית, הכרם - שירה נאה / לחיי העתיד השיר".

           

המסדר של וושינגטון

מסדר 'הבונים החופשים' במתכונתו המודרנית הוקם בלונדון ב-1717. מקורותיו טמונים באיגודי בעלי מקצוע (גילדות) של בנאים באירופה, שמהם נשאבו מושגי הארגון ועקרונותיו. בניגוד לגילדות שפעלו בימי הביניים, חברי המסדר לא עוסקים בבנייה מעשית אלא בבנייה ספקולטיבית, רעיונית. שלושת העיקרים של הבנייה החופשית הם אחווה, עזרה ואמת, והם מדגישים את הפן המוסרי והחברתי. חברי המסדר הם מבוגרים שהצטרפו מרצונם החופשי, המתקבלים על סמך יושרם וטבעם ולא לפי ייחוס ועושר. הם פעילים בתרומה לקהילה ובמסגרות חברתיות, כארגון וכיחידים.

למסדר הבונים החופשיים טקסים פולחניים שונים לקבוצות שונות, וקיימים גם ארגונים שפועלים בקשר חלקי אליו ובהשראתו. המסדר פועל באמצעות לשכות מקומיות, וברוב המדינות קיימת 'לשכה גדולה' שמאגדת את הלשכות באזור מסוים או בארץ כולה. לשכות רבות בעולם אפשרו לכל המאמין בישות עליונה - 'אדריכל' או 'בונה עליון' - גם אם אינו נוצרי, להיות בונה חופשי. בין הבונים החופשים היו גם פעילים במהפכה הצרפתית, שסיסמתה 'חירות, שוויון, אחווה' מבוססת על ערכי הבנייה החופשית, וכן כמה ממנהיגי המהפכה האמריקנית, שהסתייעה גם בגנרלים צרפתים. גריבלדי, אבי האומה האיטלקית, נמנה אף הוא על שורות הבונים. הרעיונות המודרניים, הפתיחות הדתית, הקשרים חוצי הגבולות, וחשאיות המסדר, בעבר גרמו לרדיפתו על ידי הכנסייה הקתולית ולאיסור קיומו או להגבלתו במדינות רבות שמשטרן אינו דמוקרטי. על רקע זה גם הואשמו הבונים בתאוריות קשר מגוונות, וביניהן מעורבות ברצח ג'ון קנדי ואפילו במותו של הרצל.

אנשי הרוח וולטר, מוצרט, גתה ופושקין נמנו על הבונים החופשים, וכן המנהיגים צ'רצ'יל ורוזוולט, שהיה רק אחד מ-15 נשיאי ארצות הברית שהיו חברי המסדר, ובהם הנשיא הראשון ג'ורג' וושינגטון. בירת ארצות הברית נקראה על שמו עוד בחייו, ויש המבקשים לראות בקווים המקשרים מבנים חשובים בוושינגטון את סמלי הבונים החופשים - מחוגה, מד זווית וכוכב מחומש. בניין הקפיטול בעיר, מושב הרשות המחוקקת, נחנך ב-1793 בידי וושינגטון עצמו, כשהוא לבוש בבגדי הטקס של הבונים החופשים. תמונתו של וושינגטון מופיעה על גבי השטר שערכו דולר אחד, ובצדו השני מופיעה פירמידה שבראשה עין פקוחה. הפירמידה מייצגת ידע קדום וחכמה, וכמובן מבנה הנדסי משוכלל. העין הפקוחה הרואה כל היא סמל עתיק שמייצג ישות עליונה וידע נסתר. סמלים אלה נקשרו בתודעת הציבור בעיקר לבונים החופשים, אך למעשה משמשים גם ארגונים ומוסדות אחרים.

בשורות המסדר היו יהודים מפורסמים כמו משה מונטיפיורי, בני משפחת רוטשילד וזאב ז'בוטינסקי. בארץ ישראל נמנו על הבונים החופשים אישים ידועים מקרב הציבור היהודי והערבי, וביניהם יוסף פיינברג, איסכנדר עוואד, דוד יודילוביץ', שוקרי ח'ורי, דוד תדהר ואחרים. יודילוביץ', תדהר ובן ציון איילון אף פרסמו ספרים על הבנייה החופשית ועל תולדותיה בארץ.

בישראל פעילות כיום כשבעים לשכות בערים שונות, המתנהלות בתשע שפות ובהן קרוב ל-3,000 חברים רשומים. הלשכה הפעילה הוותיקה ביותר היא 'ברקאי', שנוסדה ב-1906 ביפו, ובין חבריה היה השען שהתקין את השעונים במגדל השעון הידוע בעיר.

הלשכות הישראליות מאוגדות תחת 'הלשכה הגדולה של מדינת ישראל', השוכנת בתל אביב וכוללת גם ארכיון, ספרייה ומוזיאון. בסמל הלשכה הגדולה מופיעים מגן דוד, צלב וסהר, ובביטאונה מתפרסמים מאמרים בשפות שונות. בלשכות הבונים החופשים אסור לדון בענייני דת ופוליטיקה, וכך פועלת בירושלים לשכה ייחודית המשותפת ליהודים, למוסלמים ולנוצרים - לשכת Holy City - 'עיר קדושה'.

 

לעיון נוסף:

שיחות השוער הזקן, קארל ה. קלאודי (תרגום: צבי לוין) , הלשכה הגדולה למדינת ישראל 1975.

המטוטלת של פוקו, אומברטו אקו (תרגום: גאיו שילוני), כנרת 1991.

בונים חופשים ויהודים, יעקב כ"ץ, מוסד ביאליק 1968.

אתר הלשכה הגדולה למדינת ישראל: www.freemasonry.org.il.

תאוריות קשר נגד הבונים החופשים (ואחרים): conspil.com.

 

| דף הבית | מאמרים | חידון | הירשמו עכשיו! | ENGLISH | יצירת קשר | תנאי שימוש תקנון | מדיניות פרטיות |
Copyright 2010 Segula Magazine. All rights reserved.